הגשנו בקשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת בעקבותיה זכתה מרשתנו לצו הרחקה קבוע, כך שבעלה לא יוכל לשוב ולאיים עליה לעולם.

הלקוחה הגיעה למשרדינו נסערת וסיפרה כי מזה שנים חייה אינם חיים. סיפרה כי מערכת היחסים עם בעלה אינה טובה, סיפרה על בגידותיו הרבות ועל חוסר נכונותו לעבוד לפרנסתו. חמור מכל – סיפרה שבכל פעם שביקשה להתגרש איים עליה שאם תעז לעשות כן הוא יתאבד.

הגשנו בשם הלקוחה בקשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת. בפתח הדיון הבהרנו לבאי כוחו של הבעל את הראיות המצויות בידינו לעניין איומיו הבלתי פוסקים, לאורם נאלץ הבעל להגיע להסכמה לפיה מכאן ועד עולם יתרחק מאשתו, לא יאיים עליה ולא יהיה רשאי להיות עימה בקשר.

בעקבות הדיון ניהלנו מו”מ ארוך ועיקש בסופו זכתה האשה בגט המיוחל.

במסגרת בקשה ליישוב סכסוך עוקל כלי השיט של הבעל, דבר שחייב אותו להגיע להסכמות.

בנישואי הצדדים בתיק זה ארע משבר, בעקבותיו סירב הבעל לחלוק עם האשה בנכס המשותף העיקרי שהיה בבעלותם – יאכטה יקרת ערך. הגשנו בשם האשה בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לענייני משפחה ובקשה דחופה למתן עיקול על זכויות הבעל בכלי השייט.

בית המשפט קיבל את עמדתנו ונתן את העיקול. בעקבות העיקול שניתן נאלץ הבעל לנהל מו”מ והצדדים הגיעו להסדר כספי לפיו ערכו איזון בזכויותיהם, תוך התחשבות בשוויו של כלי השיט.

האב הגיש תביעה להקטנת דמי המזונות, ובסופו של דבר המזונות דווקא הועלו

הצדדים הינם הורים לשני ילדים קטנים, שהתגרשו לפני מספר שנים וערכו הסכם גירושין לבד בלא סיוע של עורכי דין. בהסכם זה חילקו הצדדים את המזונות לשתי תקופות, בתקופה הראשונה– עד שנת 2018 החליטו שדמי המזונות יעמדו על 7,000 ₪ והחל משנת 2018 שהמזונות יעמדו על סך של 4,000 ₪.

האם הגיעה אלינו בשנת 2016 לאחר שהאב הגיש תביעה להפחתת המזונות בתקופה הראשונה. הגשנו כתב הגנה והתנגדנו לדרישתו של האב, וכן הגשנו תביעה להגדלת המזונות בתקופה השנייה.

בסופו של יום, לאחר שנתיים בהם נוהל ההליך המשפטי, המזונות בתקופה הראשונה כמעט ולא שונו, ואילו לגבי המזונות בתקופה השניה נקבע שיועלו ויעמדו על הסכום של 5,000 ₪.

הגדלת המזונות נעשתה בין היתר נוכח הפערים בשכר שבין ההורים וגם נוכח העובדה שמרבית נטל הטיפול בילדים הינו על כתפי האם.

בוטלו מזונות קטינה בהם היה מחויב לשאת אב במסגרת הסכם גירושין

הלקוח הגיע אלינו לאחר שבתו בת ה- 14 עברה לחיות בביתו, ואמה הפסיקה לקיים עמה אפילו הסדרי ראיה. חרף מעבר הקטינה לבית האב המשיכה אמה לגבות את דמי המזונות עבור הקטינה, שנקבעו שנים רבות קודם לכן, בהסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים.

הגשנו בשמו של הלקוח תביעה לביטול דמי המזונות, ולאחר הליך משפטי קשה, במהלכו סירבה האם לוותר על דמי המזונות, ניתן פסק דין לטובת מרשנו ודמי המזונות בוטלו.

(17.5.17)

בעקבות תביעות שהגשנו הסכימה האשה לנהל מו”מ והצדדים הגיעו להסכם גירושין

הבעל פנה אלינו וסיפר כי הוא מעוניין להתגרש וכי במשך חודשים ארוכים מתחנן לאשתו לפנות להליך גישור, אך היא לא משתפת פעולה, בעודה ממשיכה לחיות בביתם המשותף.

לאחר שהבנו שאכן האשה מסרבת לקדם את הליך הפירוד, הגשנו בשם מרשנו תביעות בעניין רכושם של הצדדים, לרבות תביעה לפירוק שיתוף.

בעקבות הגשת התביעות נאלצה האשה לנהל הליך גישור, שבסופו גיבשו הצדדים הסכם גירושין הגון,בו החליטו כי הכספים שבמחלוקת ביניהם ילכו לילדיהם המשותפים ובכך יחסכו הצדדים את המשך המאבק.

(22.1.18)

לבקשת מרשנו בית הדין הרבני נתן צו מניעה המונע מהאם לעשות חורים באוזניים לבתם הקטינה של הצדדים

(7.8.16)

מרשנו פנה אלינו לאחר שבמשך מספר שנים לאחר הגירושין נאלץ להילחם על זכותו להורות שווה. בין הצדדים שבו ונתגלעו מחלוקות בקשר לחינוכה של בתם המשותפת. בעיקר, ניסה האב למנוע מהאם לקבל החלטות חד צדדיות הקשורות לילדה, בין היתר בעניין המראה שלה לרבות צביעת שיערה בצבעים שונים (ילדה בת 4 בלבד). האם אף התכוונה לחורר את אוזניה של הילדה בניגוד לגישתו ההורית של האב, שביקש לדחות פעולה זו.

נוכח עמדתה העיקשת של האם שרק היא תקבל את כל ההחלטות, נאלצנו להגיש בקשה לצו מניעה לפיו התבקש בית הדין למנוע מהאם לעשות לקטינה עגילים בלא הסכמת האב – ובית הדין הרבני קיבל את עמדתנו:

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתנו ואפשר למרשתנו לעבור עם ילדיה מאזור השרון לאזור המרכז

הצדדים בתיק זה הינם הורים לשני ילדים קטנים, אשר הצליחו להסדיר את כל מחלוקותיהם בהסכם. לאחר מספר שנים החליטה האם – אותה ייצגנו, לעבור עם ילדיה מאזור השרון, בו התגוררה המשפחה לפני הפרידה, לאזור המרכז. האב התנגד והגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה שנועדה למנוע את המעבר.

בית המשפט קיבל את עמדתנו במלואה וקבע כי לא ניתן למנוע את המעבר:

שמחנו לעזור למרשתנו לפתוח דף חדש בחייה.

(13.6.16)

6 שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים – הגיעו הצדדים להסכם – בדיוק לפי המתווה שהציע מרשנו בתחילת הדרך

(27.10.16)

הצדדים בתיק זה נישאו בגיל מבוגר יחסית, כאשר לבעל היה עסק בבעלותו. במשך כ- 6 שנים ניהלה האשה הליכים משפטיים כנגד הבעל, אותו ייצגנו. בסופו של דבר הצלחנו להוכיח שאין ממש בטענות האשה לעניין השיתוף בעסקו של הבעל, והצדדים חילקו את הרכוש שנצבר במהלך הנישואים, כאשר הבעל נשאר הבעלים הבלעדי של העסק.

בעקבות ערעור שהגשנו לבית המשפט המחוזי בנצרת, הגיעו הצדדים להסכמות שלא ינוהלו ביניהם לעולם עוד הליכים משפטיים

בתיק זה ניהלו הצדדים הליך גירושין ארוך וקשה. גם לאחר שניתנו פסקי הדין בבית המשפט לענייני משפחה, המשיך הבעל לנקוט שוב ושוב בהליכים משפטיים שונים כנגד מרשתנו במטרה להתישה, לגרום לה להוצאות משפטיות ולפגוע בשלוות חייה.

בעקבות ערעור שהגשנו לבית המשפט המחוזי על אחד מפסקי הדין שניתנו, ובעקבות התערבותו שלבית המשפט המחוזי נאלץ הבעל להסכים כתנאי למחיקת הערעור כנגדו שלא ינקוט יותר בשום הליך כנגד האשה – ומאז זכתה האשה בשקט המיוחל.

(26.9.16)

בעקבות תביעה שהגשנו קטינה זכתה ללון בבית אביה לראשונה לאחר שחלפו 8 שנים מגירושי הצדדים, וזכתה לטוס עמו לחופשה בחו”ל לראשונה בחייה

הצדדים התגרשו כאשר בתם היחידה היתה תינוקת רכה בשנים וחתמו על הסכם המסדיר את חלוקת הזמנים בהם תשהה עם כל אחד מההורים. בפועל האם הקשתה על קיומם של הסדרי הראיה ובפרט לא אפשרה לקטינה ללון בביתו של האב.

כאשר מלאו לקטינה 9 שנים היא הביעה בפני אביה את רצונה ללון בביתו ולשהות עמו ועם בני משפחתו. הגשנו בשמו של האב תביעה בעניינה של הקטינה. בעקבות התביעה ובעקבות בקשתנו לערב את שירותי הרווחה, נאלצה האם לאפשר את קיומם של הסדרי הראיה לרבות לינה,והקטינה החלה ללון בביתו של האב באופן שוטף.

בנוסף נאלצה האם להסכים להוצאת דרכון לקטינה, והקטינה בילתה לראשונה בחייה בחופשה בחו”ל עם אביה.