גניבת זרע

פירוש המונח גניבת זרע הינו כניסה להריון בעקבות יחסי מין כאשר הגבר הניח שהיחסים מוגנים מפני הריון. על אף שהמונח משתמש במילה גניבה, אין מדובר בגניבה ממשית, אלא במצב של מרמה לכאורה. העידן הנוכחי, בו קיימות שלל אפשרויות ליחסי מין מזדמנים, הביא עמו את הצורך לתת מענה למקרים של גניבת זרע, בהם נכפתה על האב ללא ידיעתו לידה של ילד שהוא בנו, ולעיתים אף נכפה עליו להוכיח ראשית כי הוא אכן האב.

הטענה של “גניבת זרע” עולה ברוב המקרים בהליכים הקשורים למזונות הילד שנולד, אותה מגיש הקטין כנגד אביו, בדרך כלל באמצעות אמו. לעתים יש הסכמה בין הצדדים על נסיבות הכניסה להריון (כלומר, גם האשה מאשרת שההריון היה ללא ידיעת האב), ולעתים יש חילוקי דעות גם בעניין זה: האב מציג את הכניסה להריון כ”גניבת זרע”, ואילו האם מציגה זאת כתוצאה טבעית וצפויה של היחסים ביניהם.

הגישה של בתי המשפט בישראל בתביעת מזונות מסוג זה היא שהאב חייב במזונות ילדו, גם אם הילד נולד בנסיבות של “גניבת זרע”, בטענה שגבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. בית המשפט הוסיף כי רצונו או אי-רצונו של גבר בהולדת ילד אינם רלוונטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין.

תביעת אבהות

על מנת להגיש תביעת מזונות מגבר שנחשב לאבי הילד, ולא מכיר בו כילדו באופן אוטומטי, יש להגיש תביעת אבהות במסגרתה יחייב בית המשפט את הגבר לבצע בדיקת רקמות לצורך הוכחת או שלילת האבהות. באם ממצאי בדיקת הרקמות יאמתו כי הגבר הינו אב הילד, אזי יקומו לילד כל הזכויות המשפטיות הנובעות מקשר ההורות. גבר שיסרב לבצע את בדיקת הרקמות מכל סיבה שהיא, יוכרז על ידי בית המשפט כאב הילד.

שיהוי בהגשת תביעת אבהות

קיימים מקרים בהם מוגש תביעת האבהות רק בחלוף מספר שנים לאחר שנולד הילד. מדובר במצב אבסורד בו הגבר כלל לא ידע על קיומו של הילד, וכרעם ביום בהיר נוחתת עליו הבשורה אשר משנה את חייו. לעיתים, הגבר כבר הקים משפחה משל עצמו. גם במקרים מסוג זה, וחרף השיהוי, תהיה טובת הקטין לנגד עיניו של בית המשפט, אשר יחייב את האב בבדיקת אבהות.

מזונות הילד הקטין לאחר שהוכח כי מדובר בילד ביולוגי

לאחר שהוכח כי הגבר הינו אבי הקטין, תהיה זכאית האם להגיש בשם הקטין תביעה למזונותיו. טענות של גניבת זרע, מרמה, פיתוי וכד’ לא יביאו, ברוב המקרים, לביטול תשלום דמי המזונות. נקודת המוצא של בתי המשפט היא כי הילד הקטין אינו אשם בנסיבות היוולדו, והחובה לזון את הילד ולדאוג לצרכיו ומחסורו הינה חובה על פי דין.

אלימות במשפחה

אלימות אסורה ככלל ומהווה עבירה בהתאם לדין הפלילי. בישראל קיימים חוקים ספציפיים הנוגעים לשאלת האלימות במשפחה – חוק למניעת אלימות במשפחה תשנ”א – 1981 וחוק למניעת הטרדה מאיימת תשס”ב- 2001.

יש לציין כי לא מדובר רק באלימות פיזית של ממש, אלא אף אלימות נפשית ומילולית. כך למשל,  איום של אחד מבני הזוג כי יתאבד אם בן זוגו לא יקיים את תנאיו, בהחלט עונה על הגדרה של אלימות כלפי בן זוגו.

במקרים מתאימים ניתן לפנות לערכאות המשפטיות בבקשה לצו הגנה או צו למניעת הטרדה מאיימת. ככלל, תחילה ייערך דיון מקדמי במעמד הצד שהגיש את הבקשה, ולאחר מכן, ככל שבית המשפט ימצא ממש בבקשה, ייקבע דיון במעמד שני הצדדים.

בקשה לצו הגנה יש להגיש בסמוך לאירוע בגינו הוא מבוקש. ככל שהצו יינתן, קיימת מגבלת זמנים של שלושה חודשים. בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו מפעם לפעם, אולם לא מעבר לשישה חודשים. במקרים מיוחדים וחריגים יכול בית המשפט להאריך את תוקפו של הצו עד שנה.

צו במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת יינתן לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים. בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו עד שנה. במקרים חריגים רשאי בית המשפט להאריך את הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנתיים.

אלימות במשפחה יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות:

  • אלימות פיזית, כגון תקיפה, כליאה, גרימת חבלות וכיוצ”ב.
  • אלימות כלכלית באה לידי ביטוי בשליטה מוחלטת של בן/בת זוג אחד על מלוא המשאבים הכלכליים של התא המשפחתי, והכתבה מלאה של סדר היום הכלכלי, ללא שיתוף או התייעצות עם בן הזוג השני.
  • אלימות רוחנית באה לידי ביטוי בנקיטת מעשים משפילים, בביזוי, העלבה, כינויי גנאי, הטלת אימה ופחד.

בישראל קיימים גורמים המושיטים יד לעזרה במקרים של אלימות, כמו רשויות הרווחה לרבות מרכזים למניעת אלימות במשפחה, מקלטים לנשים מוכות ועמותות שונות.

אלימות ככלל לא עוברת ולא נגמרת בלא טיפול והתערבות, לכן אסור להחריש, אסור לשתוק וצריך לפנות לעזרה, בין אם אתם הקורבנות, ובין אם אתם עדים ומודעים לאלימות שמופנית כלפי אדם אחר.

בית הדין הרבני

בישראל קיימות שתי ערכאות שיפוט: המערכת הדתית והמערכת החילונית. בתי הדין הרבניים פזורים ברחבי הארץ, ומוסמכים לדון בשאלות הכרוכות בענייני נישואים וגירושין.

ישנם נושאים המצויים בסמכותם הבלעדית של בתי הדין, כגון כתובה וגט, וישנם נושאים המצויים בסמכות מקבילה של בתי המשפט ובתי הדין, בהם חלוקת הרכוש, משמורת והסדרי ראיה עם קטינים, מזונות אשה, מזונות ילדים וכיוצ”ב.

ערעור על החלטות בית הדין ניתן להגיש לבית הדין הרבני הגדול בירושלים.

בכל הליך חשוב לבחון מראש לאיזו ערכאה כדאי לפנות בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובחינת היתרונות והחסרונות של כל ערכאה. יש להיזהר מהכללות הנפוצות במחוזותינו, לפיהן בתי הדין מטיבים עם הגבר ובתי המשפט עם האשה. אין זה נכון, ובוודאי שאין זה נכון לכל מקרה.

מעניין לציין כי דווקא בבתי הדין קיימים כלים, המאפשרים הגנה טובה יותר על נשים. לדוגמא, עיקול חלק ברכוש הבעל כדי להבטיח את תשלום כתובתה של האשה, קבלת צו למדור ספציפי של האשה בבית המגורים וכו’.

בית משפט לענייני משפחה

בית משפט לענייני משפחה הוא בית משפט שדן בכל ההיבטים הקשורים למשפחה, כגון אפוטרופסות, הסדרי גירושין, משמורת ילדים, סכסוכים משפחתיים, סכסוכי ירושה ועוד.

את בית המשפט לענייני משפחה מאפיינים מספר דברים:

  • אין הגבלות מיוחדות בנוגע לנושא התביעה או לסכום התביעה – כל עוד מדובר בסכסוך בתוך המשפחה.
  • הדיון מתנהל בדלתיים סגורות – ההליכים חסויים, ולא ניתן לפרסמם אלא באישור וגם אז בעילום שם.
  • לשופט ישנה הסמכות לסטות מסדרי דין וראיות.

לפני שהוקם בית המשפט לענייני משפחה, יכולים היו למצוא עצמם אותם בני זוג מתדיינים במספר בתי משפט שונים במקביל, כאשר כל בית משפט עסק בפן אחר של הסכסוך. כך נוצרו מצבים של פיצול סמכויות בין בתי המשפט השונים. מרגע שהוקם בית המשפט לענייני משפחה, כל המחלוקות הקשורות למשפחה, לזוגיות ולילדי הצדדים יידונו באותו בית משפט שפני שופט אחד לפי הכלל  של משפחה אחת, שופט אחד.

לצד בתי המשפט פועלות יחידות סיוע, העוזרות לבית המשפט וכפופות לו.

הסכמים

יתרונותיו של הסכם הינם רבים וברוב המקרים עדיפים על הליכים משפטיים. בהסכמים לא חייבים להיצמד לדין היבש, ניתן להיות יצירתיים יותר, להתאים את ההסכם למקרה הספציפי, להוזיל את ההליך, ליצור ודאות עתידית, לנטרל חששות, ובעיקר למנוע ויכוחים ומחלוקות עתידיים. כאשר עוסקים אנו בתחום רגיש של דיני המשפחה, חשיבותם של ההסכמים עולה עשרות מונים.

קיימים הסכמים מקדמיים, שנועדו לקבוע אופן התנהלות, כמו הסכמי ממון, הסכם חיים משותפים, הסכם הורות משותפת ועוד. קיימים גם הסכמים המהווים פתרון חלופי לניהול הליך משפטי בעת קיומן של מחלוקות.

הסכמים במהותם מחייבים את הצדדים, יחד עם זאת בית המשפט נאלץ להכריע, לא אחת, בתביעות לביטול הסכם, ועל כן מראש כדאי לערוך את ההסכם באמצעות עורכי דין מנוסים, המתמחים בתחום.

הסכמים מקדמיים:

הסכם ממון – חוק יחסי ממון מאפשר לזוגות נשואים, או שעתידים להינשא, לקבוע בהסכמה את האופן בו ינהלו את מערכת היחסים הכלכלית והרכושית ביניהם, הן בזמן הקשר והן בעת פרידה. הסכם ממון מסדיר לא רק את הנכסים הקיימים בהווה, אלא גם את הנכסים העתידיים. ההסכם מאפשר גמישות רבה וסטייה מהוראות הדין והוא מהווה מעין “תעודת ביטוח” שתבוא לידי ביטוי רק במקרה פרידה. הסכם ממון לזוג נשוי מחייב את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה, או של בית הדין הרבני, וככל שהזוג מצוי בשלב טרום נישואין די באישור נוטריון. ככל שהצדדים עמדו בהוראות הדין לעניין אישור ההסכם, האמור בו מחייב אותם והוא גובר על הוראות החוק ואף על כל הסכמה אחרת שהייתה בין הצדדים.

רשימת הנושאים עליהם ניתן לתת את הדעת במסגרת הסכם ממון היא ארוכה, ובין היתר חשוב להתייחס לנושאים הבאים:

  • רכוש שנצבר טרם הנישואין
  • רכוש שמשתבח במהלך החיים המשותפים
  • מתנות ו/או ירושות
  • רכוש שנצבר במהלך הנישואין
  • מוניטין
  • מועד פרידה
  • מועד חלוקת הרכוש
  • יציאת מי מהצדדים מהבית במקרה של פרידה

נוכח העובדה שהסכמי ממון צופים פני עתיד, ישנה חשיבות מכרעת לערוך אותם באמצעות עורך דין המתמחה בתחום דיני המשפחה. המציאות האנושית מזמנת לא אחת נסיבות והתמודדויות שקשה לצפות אותן בתחילת הקשר, ועל כן מוטב להיוועץ בעורך דין בעל ניסיון וותק בתחום.

חשוב לציין שניתן לערוך הסכם לא רק לגבי כלל נכסי בני הזוג, אלא ניתן לערוך הסכם גם לגבי נכס ספציפי אחד. הסכם מעין זה לא מחייב אישור בית המשפט.

הסכם חיים משותפים – ידועים בציבור

היות וחוק יחסי ממון לא חל על בני זוג ידועים בציבור, אלה נמצאים בחוסר ודאות רב עוד יותר בסוגיית השיתוף בנכסיהם, והשאלות רבות: אילו מהנכסים יהיו משותפים ואילו נפרדים? מתי מתחילה שותפות בנכסים – האם מהיום בו שכרו דירה ביחד? או כשפתחו חשבון בנק משותף? או כשהפגישו את הוריהם לארוחה משותפת? או כאשר שינו את שם משפחתם לשם משותף? או שמא רק כשנולדו להם ילדים משותפים?

אם כך, הסכם ממון בין ידועים בציבור חשוב ביותר, ויכול לתאם בין הציפיות של בני הזוג ולמנוע מהם התדיינויות משפטיות ארוכות בעתיד. הבונוס הנלווה שמספק ההסכם עבור בני זוג לא נשואים טמון בכך, שהם יוכלו להשתמש בהסכם המשפטי גם כהוכחה לעצם הקשר הזוגי ביניהם. לפיכך, ההסכם יסייע בידיהם לקבל את ההכרה של מוסדות המדינה השונים כבני זוג לכל דבר, גם מבלי שנישאו זה לזה.

הסכם בין ידועים בציבור אינו מחייב את אישור בית המשפט לענייני משפחה, אולם ניתן לעשות כן ואף מומלץ.

הסכמים שאינם מקדמיים:

הסכם גירושין

כאשר בני זוג מחליטים להיפרד/להתגרש, עומדות בפניהם שתי אלטרנטיבות: הגעה להסכם או ניהול הליכים משפטיים. גם אם החלו הצדדים בניהול הליך משפטי, בכל שלב ניתן להגיע להסכם ובכך ליישב את המחלוקות בהסכם גירושין, שיובא לבית המשפט, יאושר ויקבל תוקף של פסק דין.

בהסכם גירושין מוטב ליישב את מלוא המחלוקות שבין בני הזוג, לרבות מחלוקות רכושיות, משמורת ילדים והסדרי ראיה, מזונות ילדים, מזונות בן זוג וכל נושא נוסף הנוגע לקשר המשפחתי.

יתרונו של ההסכם בכך שהוא מאפשר גמישות לבני הזוג להתאים את תנאיו לרצונותיהם וצרכיהם, לרבות צרכי ילדיהם, תוך סטייה אף מהוראות החוק. כך, למשל, ניתן לקבוע חלוקת רכוש שאינה שוויונית, או לקבוע מזונות מדורגים על פי גיל הילדים, וגם ניתן לקבוע הסדרי שהות התואמים באופן ספציפי את המשפחה.

לאחר שהסכם הגירושין מאושר ומקבל תוקף של פסק דין, יהיה קשה מאוד לשנותו, בעיקר בכל מה שקשור לחלוקת הרכוש. בענייני משמורת ומזונות קטינים ניתן להגיש תביעות לשינוי ההסדר הקיים, וזאת כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות. בכל מקרה, מאחר והסכם הגירושין הינו הסכם מורכב, מעורבות עורך דין ביצירתו הכרחית.

הסכם שלום בית ולחלופין גירושין

ניתן לערוך אף הסכם שונה מהסכם גירושין סטנדרטי, והוא הסכם שלום בית ולחילופין גירושין – הסכם שמשמעותו ניסיון של בני הזוג להתגבר על המחלוקות ולחזור לשלום בית וחיים משותפים. הסכם שלום ולחילופין גירושין יכול להתוות הן את אופן הניהול של התא המשפחתי בעת החיים יחד, ואת הפרידה באם תקרה בכל זאת.

הסכם שלום בית ולחלופין גירושין מתאים לבני זוג שמבקשים לתת צ’אנס נוסף לקיום התא המשפחתי ומערכת היחסים הזוגית ביניהם תוך הרגעת החששות מהפרידה, ולמנוע “מלחמות” עתידיות, ככל שהניסיון לא יצלח. בהסכם שלום בית ולחלופין גירושין מגדירים הצדדים את אופן החיים המשותפים במסגרת הניסיון לשלום הבית, וכן את אופן חלוקת הרכוש והסדרים הקשורים לילדים, ככל שתהייה פרידה.

יפוי כוח מתמשך

יפויי כוח מתמשך מהו?

מדובר בחוק חדש שבא למעשה לפשט הליכי משפט מורכבים שנדרשו בעבר.

בעבר, כאשר אדם איבד את יכולתו לטפל בעניני בעצמו, היה צורך בהליך מורכב, בירוקרטי ומסובך של פנייה לבית המשפט לשם מינוי אפוטרופוס לגוף ו/ או לרכוש.

החוק כיום מאפשר לאדם בגיר (כשיר) לתכנן את עתידו ולתת הוראות מראש לעניין האופן בו ירצה שענייניו יטופלו, ובידי מי, באם חס וחלילה יחול שינוי לרעה במצבו, והוא לא יוכל באופן זמני או באופן קבוע לדאוג לענייניו.

האמצעי החדש שנקבע בחוק הינו ייפוי כח מתמשך. מדובר באמצעי יעל ונוח שיכול לסייע מראש בפתרון בעיות עתידיות שעלולות לצוץ.

את יפויי הכוח המתמשך יכול לערוך רק עורך דין שהוסמך לכך ומיופה הכח צריך לתת את אישורו למינוי.

ישנם בחוק מגבלות למינוי מיופה כח, ולרוב מיופה הכח הם קרובי משפחה ו/או חברים קרובים של הממנה. ניתן למנות יותר ממיופה כוח אחד ואפשר למנות מיופה כוח חלופי.

3 סוגי יפוי כוח מתמשך – או 3 נושאים בהם יכול יפויי כוח מתמשך לעסוק

ההוראות שניתן לתת בייפוי כוח מתמשך יכולות להיות בעניינים האישיים, הרפואיים והכלכליים-רכושיים, בכולם או בחלק מהם.

יפויי כוח מתמשך בעניינים אישיים – מדובר בעניינים המתייחסים לרווחתו האישית של האדם, לצרכיו היומיומיים, למקום מגוריו, לענייניו הגופניים, הנפשיים או החברתיים.

יפויי כוח מתמשך בעניינים רפואיים – כשמו כן הוא – נוגע לטיפול בענייניו הרפואיים של האדם.

יפויי כוח מתמשך בעניינים כלכליים/רכושיים – מתייחס לטיפול בכלל כספיו, נכסיו והתחייבויותיו של האדם.

מה ההוראות שניתן לתת במסגרת יפויי הכוח המתמשך

ההסמכה של מיופה הכוח יכולה להיות בדרך של הוראה כללית לפעול בעניינו מתוך שיקול דעתו של מיופה הכוח, או שהממנה יכול ליתן הוראות קונקרטיות ולפרט את רצונו בעניינים השונים. כך למשל יכול הממנה לקבוע מי הגורם הרפואי המועדף עליו, מה יקרה לדירת מגוריו אם יאלץ לעזבה ולעבור למוסד וכיוצ”ב.

מנגנוני פיקוח

הממנה יכול לקבוע מנגנוני פיקוח על פועלו של מיופה הכוח, לרבות קביעתם של  “אנשים מיודעים”, שיקבלו מידע או דיווחים ממיופה הכוח על החלטות שקיבל או פעולות שביצע או לקבוע שהאפוטרופוס הכללי יפקח על מיופה הכוח.

ניתן לבטל ייפוי כח מתמשך בהודעה לאפוטרופוס הכללי. ניתן לעדכן את הייפוי כח המתמשך במידה שהתיקון הוא טכני (כתובת, טלפון וכו’). במידה שהשינוי הוא מהותי, חובה להגיש ייפוי כח מתמשך חדש.

צוואות הדדיות

צוואה הדדית הינה צוואה שבני זוג עורכים במטרה להוריש את נכסיהם זה לזה, תוך הוראות ברורות מה יעשה בחלקו של כל אחד מהם לאחר מותו – קרי העברתו לצדדים שלישיים, בדרך כלל לילדיהם המשותפים. בנוסף, יכולים בני זוג לערוך צוואה שכל כולה הורשת כל נכסיהם ישירות לילדיהם במתכונת של צוואה הדדית.

עריכת צוואה הדדית אפשרית בשני מסמכים נפרדים, כך שכל אחד מהמצווים עורך וחותם על צוואה נפרדת תחת הכותרת “צוואה הדדית”. היא אפשרית גם במסמך אחד, ובמקרה זה היא אף נחשבת לצוואה משותפת בנוסף להיותה צוואה הדדית.

עריכתה של צוואה הדדית מגבילה את האפשרות של בן הזוג הנותר בחיים לשנות את צוואתו בעתיד, ולמעשה להבטיח את חלוקת העיזבון. מגבלה זו מהווה יתרון וחיסרון כאחד. יתרונה היא הבטחת חלוקת העיזבון על פי רצונם המשותף של בני הזוג בעודם בחיים. חסרונה בכך שהיא אינה ניתנת לשינוי לאחר מותו של אחד מהצדדים לצוואה, אף בהתקיים שינוי נסיבות ממשי במציאות החיים.

שינוי צוואה הדדית אפשרי כל עוד שני הצדדים לצוואה עודם בחיים, וזאת באמצעות הודעה של משנה הצוואה לצד השני, בהתאם להוראות החוק. מטרת ההודעה הינה לאפשר גם לצד השני לשנות את צוואתו. הודעה של צד אחד מספיקה לביטול צוואה הדדית, כך שלא תהיה בתוקף גם לגבי זה שלא שינה את צוואתו. לאחר ביטול הצוואה ההדדית, דיני הירושה יחלו לגבי עזבונו של מי שלא עשה צוואה חדשה.

במצב בו אחד הצדדים לצוואה מעוניין לשנות את הצוואה ההדדית לאחר מותו של הצד השני לצוואה, הוא יוכל לעשות זאת רק במקרה בו אינו יורש את בן הזוג שנפטר. במידה ובן הזוג הנותר בחיים כן יורש את המת, ביטול הצוואה ההדדית תהיה בכפוף לכך שהוא יסתלק מהעיזבון.

ככל שבן הזוג הנותר בחיים יבקש לשנות את הצוואה ההדדית לאחר שירש את המת, ראשית יהיה עליו להשיב לעיזבון את מה שירש ורק לאחר מכן יוכל לערוך צוואה חדשה.

זכויות בן/בת זוג בעזבון

בטרם מחלקים את עזבונו של אדם, חשוב להבין מה כולל עיזבון זה ומה שייך לבן/בת הזוג של הנפטר מכח חזקת השיתוף או חוק יחסי ממון.

הכלל הוא שאדם יכול להוריש רק את אשר שייך לו. על כן, בטרם יחולק העיזבון יש להבין מהם הנכסים המשותפים של בני זוג, שרק מחצית מהם מהווה חלק בעיזבון, ומהם הנכסים הנפרדים של המנוח שהם העיזבון.

העיזבון אינו כולל את חלקו של בן/בת הזוג הנותר בחיים בנכסים המשותפים. על כן, בטרם יחולק העיזבון יש להפריד את חלקו של בן/בת הזוג הנותר בחיים בנכסים, השייך לו מכוח חייהם המשותפים של בני הזוג.

חלקו של בן/בת הזוג הנותר בחיים נקבע על פי חוק יחסי ממון או חזקת השיתוף בהתאם למערכת היחסים בין בני הזוג. רק לאחר שחלקו של בן/בת הזוג הנותר בחיים מופרד, ברור מהו היקף העיזבון, שהם יתר הנכסים.

הגדרת הנכסים המשותפים קבועה למעשה בחוק יחסי ממון, לגבי זוגות נשואים, ונקבעת על פי חזקת השיתוף בזוגות שאינם נשואים אולם מקיימים קשר זוגי או משק בית משותף. יחד עם זאת, לא אחת נאלצים בתי המשפט להכריע בסוגיה. הסכמי ממון, בין לנשואים ובין לידועים בציבור, המסדירים את יחסיהם הרכושיים של הצדדים – שיתוף או הפרדה, יכולים למנוע ויכוחים בעניין היקף העיזבון וחלוקתו, לאחר מותו של אדם.

אם בן זוגך/בת זוגך הולך לעולמו ונישל אותך בצוואתו/ה, ייתכן שאת/ה עדיין זכאי/ת לחלק מהרכוש מתוקף מערכת היחסים. רצוי להתייעץ בעניין זה עם עו”ד מומחה בתחום דיני המשפחה.

צוואות וירושות

חוק הירושה קובע כי במקרה בו אדם לא ערך צוואה, ירשו אותו בני משפחתו על פי מעגלי קרבה ברורים, המכונים – פרנטלות.

בן או בת הזוג יורשים בכל פרנטלה, אולם חלקם בעיזבון שונה מפרנטלה לפרנטלה:

  1. בפרנטלה הראשונה מנויים בן/בת הזוג של המנוח וילדיו.
  • הכלל הוא כאשר לנפטר בן/בת זוג וגם ילדים, ירש בן/בת הזוג מחצית מהעיזבון והילדים יחלקו בחלקים שווים את המחצית השנייה.

בעניין חלקם של הילדים קובע חוק הירושה כי במידה ומי מהילדים אינו בין החיים, ירשו ילדיו את חלקו, בחלקים שווים.

  1. בפרנטלה השנייה מנויים, בנוסף לבן/בת הזוג, הורי הנפטר וצאצאיהם.
  • כאשר לנפטר יש בן/בת זוג בחיים, אולם לא היו לו ילדים בחייו, אזי עיזבונו מחולק בין בן/בת הזוג לבין הוריו, כך שבן/בת הזוג זכאי למחצית העיזבון וההורים למחצית השנייה.
  • במידה והוריו של הנפטר אינם בחיים, יירש בן/בת הזוג שני שליש מן העיזבון, וגם את מלוא דירת המגורים, בתנאי שהתגורר עם המנוח בדירה זו והיה נשוי לו שלוש שנים טרם מותו.
  • ככל שאין בת/בת זוג ו/או ילדים, יורשי הנפטר הם הוריו, בחלקים שווים.
  • ככל שהוריו של הנפטר אינם בין החיים בעת פטירתו – יועבר עזבונו בחלקים שווים לצאצאי כל הורה שנפטר, מחצית לצאצאי אבי הנפטר ומחצית לצאצאי האם הנפטרת.
  1. בפרנטלה השלישית מנויים קרובי משפחה רחוקים יותר.  ככל שאין יורש בפרנטלות הראשונה והשני, פרט כאמור לבן/בת הזוג, עזבונו של הנפטר מתחלק בין ארבעת הורי ההורים, קרי הסבים והסבתות של המנוח, משני הצדדים (אמא ואבא) ובאם מי מהם אינו בין החיים עובר חלקו לצאצאיו.

במקרה זה יורש בן הזוג של הנפטר שני שליש מן העיזבון ואילו הורי ההורים וצאצאיהם שליש.

  1. כאשר לא נמצא אף יורש מכוח קרבה משפחתית, המדינה תירש את מלוא עזבונו של הנפטר.

סוגי הצוואות

החוק בישראל מגדיר ארבעה סוגי צוואות: צוואה בכתב יד, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה.

ניתן אמנם לערוך צוואה ללא עורך דין, אבל יש לזכור שצוואה, לאחר מותו של אדם, לא ניתנת לשינוי. לכן חשוב להשקיע בה זמן, מאמץ ומחשבה, ולהתייעץ עם איש מקצוע בתחום, על מנת שהצוואה תשקף בדיוק את מה שהמצווה מעוניין שייעשה ברכושו.

החוק קובע דרישות נוקשות בהן צריכה לעמוד צוואה, ולעתים הנזק שעלול להיגרם מעריכת צוואה באופן שגוי עולה עשרות מונים על תועלת כלשהי מעריכתה של אותה צוואה.

  • צוואה בכתב יד – נערכת בכתב ידו של המצווה מתחילתה ועד סופה. על מנת שתהא תקפה, עליה לשאת את התאריך וחתימת המצווה. יתרונה של צוואה בכתב ביד הינו הפשטות, הזמינות שלה והחשאיות שבה ניתן לעשותה. יחד עם זאת, ביתרונותיה גלומים גם החסרונות. היא פחות מקצועית, כך שהיא חשופה יותר להתנגדויות.

התנגדות לצוואה הינה כאשר אדם מבקש לקיים את צוואת המנוח, ואחר מתנגד לאמור בה, קרי לקיומה. במצב דברים זה, המתנגד צריך להוכיח שהתקיימה, לכל הפחות, עילה אחת, המצדיקה פסילתה של הצוואה. למשל, כאשר מדובר בהתנגדות לצוואה בכתב יד, אין אף עד אחד שיוכל להעיד על כוונתו של המצווה וכשירותו בעת עריכת הצוואה.

  • צוואה בפני עדים – נערכת בפני שני עדים, עו”ד או כל אדם בוגר וכשיר אחר.

צוואה בפני עדים, בניגוד לצוואה בכתב, יכולה להיות מודפסת, או בכתב ידו של אחר (לא המצווה). כל שנדרש מהמצווה הוא חתימתו על הצוואה, ואישור העדים על כך שחתם בפניהם.

בנוסף לעדים, יש חובה כי גם צוואה בכתב תישא תאריך וכי המצווה יחתום בסופה. רצוי ומומלץ כי ככל שהצוואה מתפרשת על פני יותר מעמוד אחד, שהמצווה יחתום בתחתית כל עמוד.

ככל שקיים חשש, ולו קל, לעניין מצבו הבריאותי של המצווה, שעשוי להשפיע על יכולתו להבין את משמעות הצוואה, מצופה מעו”ד שסייע בעריכת הצוואה להפנות את המצווה לאיש מקצוע, על מנת לקבל את חוות דעת. איש המקצוע, ברוב המקרים, הינו רופא פסיכוגריאטר.

כדי למנוע התנגדויות עתידיות לצוואה, ניתן  להקליט ו/או להסריט את המצווה ואת עריכת הצוואה, כך שניתן יהיה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלותו, כשירותו ורצונו האמיתי של המצווה.

  • צוואה בפני רשות – צוואה הנערכת בפני שופט, דיין או נוטריון. במקרה זה המצווה מביע את רצונו ודרישותיו בפני נציג רשות בקשר לחלוקת רכושו לאחר לכתו לבית עולמו. נציג הרשות מתעד בכתב את דבריו של המצווה, ומוסיף את חתימתו.

צוואה בפני רשות ניתן גם לעשות בכתב. במקרה זה המצווה מעביר את הכתוב לידי נציג הרשות, נציג הרשות מקריא את הכתוב למצווה, המצווה מצהיר שזו צוואתו ונציג הרשות מאשר בחתימתו כי הצוואה הוקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.

  • צוואה בעל פה – צוואה שאומר אדם בעל פה, בפני שני עדים. צוואה זו נקראת גם צוואת “שכיב מרע”. צוואה בעל פה הינה הוראה של אדם, אשר קיים חשש ממשי וקרוב למותו, כמו לפני ניתוח מסוכן, או במצב של גסיסה, מה יעשה ברכושו לאחר מותו.

על מנת שצוואה בעל פה תהיה תקפה, יש חובה שיהיו לה שני עדים, אולם אין חובה כי שניהם יהיו עדים בו זמנית. על העדים ששמעו את רצון המצווה להעלות את הדברים על הכתב ולהפקיד כתב זה אצל רשם הירושות, סמוך ככל שניתן לכתיבתו. צוואה בעל פה תקפה למשך 30 ימים בלבד ובכפוף לכך שהמצווה לא יכול היה לערוך צוואה אחרת. ככל שחלפה הסכנה לחייו של המצווה, והוא לא הלך לבית עולמו במהלך 30 הימים, עליו לערוך צוואה חדשה, על מנת להבטיח את רצונו.

צו קיום צוואה

לאחר מותו של אדם, ועל מנת לקיים את צוואתו, יש להגיש בקשה למתן צו לקיום צוואה לרשם לענייני ירושה. בקשה זו ניתן להגיש לבד או בסיוע עו”ד.

לאחר הגשת הבקשה, מפרסם הרשם לענייני ירושה את דבר הגשת הבקשה, ומי שרוצה להתנגד לצוואה צריך לעשות זאת בהגשת התנגדות לצוואה תוך 14 ימים מיום הפרסום.

ככל שלאחר הגשת הבקשה לקיום צוואה, הוגשה התנגדות לקיומה של הצוואה, יעביר הרשם לענייני ירושה את הבקשה לקיום הצוואה לבית המשפט לענייני משפחה, שם יתנהל הליך משפטי בדבר תוקפה של הצוואה בין המתנגד לבין אלו הזוכים על פיה.

עילות לביטול צוואה

ניתן להתנגד לצוואה רק על פי העילות שנקבעו בחוק. חוסר שביעות רצון מתוכנה של צוואה, חוסר הוגנות או חוסר צדק לכאורה, אינן סיבות להתנגד לצוואה. העילות יכולות להיות פגמים צורניים או פגמים מהותיים בצוואה.

פגמים צורניים בצוואה, הרלוונטיים לכל אחד מסוגי הצוואות, יהיו למשל התאמת כתב יד, תאריך וכיוצ”ב. עילות התנגדות מהותיות יהיו במקרים בהם המצווה לא הבין את טיבה של הצוואה, ו/או כאשר הייתה השפעה בלתי הוגנת על המצווה, ו/או מעורבות של יורש בעריכת הצוואה וכדומה.

השאלה האם עילה זו או אחרת מחייבת את פסילת הצוואה נתונה להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה.

התנגדות לצו קיום צוואה

ההתנגדות לצוואה מוגשת לרשם לענייני ירושה, ויש לתמוך אותה בתצהיר. הרשם לענייני ירושה מעביר את בקשת ההתנגדות לצוואה לבית המשפט לענייני משפחה, לצורך ניהול ההליך המשפטי בעניינה. בכתב התנגדות לצוואה יש לציין את מלוא הטענות והעילות על בסיסן מבוקש לפסול את הצוואה.

הליך ההתנגדות הוא מההליכים המורכבים ביותר המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, שכן נדרשים אנו לדון ולבחון רצונו של אדם שאינו נמצא עמנו. בית המשפט לענייני משפחה נאלץ להכריע, לא אחת, בעניין מצבו הרפואי והמנטלי של אדם שנים רבות קודם למותו, בעת עריכת צוואתו. היעדרותו של עורך הצוואה משליכה רבות על ניהול ההליך המשפטי, ומשפיעה על יכולתו של בית המשפט להכריע באופן חד משמעי בטענות ההתנגדות.

על מנת לבחון האם במקרה שלכם מתקיימים התנאים המתאימים להגשת התנגדות, מומלץ לפנות בהקדם לעו”ד המתמחה בתחום הירושות.

ידועים בציבור

בימינו יותר ויותר זוגות חיים האחד עם השני ומנהלים יחד משק בית ותא משפחתי משותף באופן זהה לבני זוג נשואים, וזאת בלי שנישאו באופן רשמי.

לראשונה הופיעה הכרה בידועה בציבור כשווה לאשה נשואה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש”ט-1949‏, שבו נאמר “אשה, ובכלל זה אשה הגרה יחד עם הנכה והידועה בציבור כאשתו”.

אז מה בעצם פירוש המונח “ידועים בציבור”?

מקורו של המונח בפסקי הדין שנתן בית המשפט העליון בשנת 1948, כאשר הופיעו בפניו בני זוג אשר חיו יחד ללא נישואין. בית המשפט כינה אותם “ידועים בציבור”. ידועים בציבור הינם בני זוג החיים יחד חיים משותפים תחת קורת גג אחת, מקיימים יחדיו מסגרת משפחתית, מנהלים משק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה באופן פורמאלי.

חובת ההוכחה היא עליכם

לא כל זוג יוכר באופן אוטומטי כידועים בציבור. הפסיקה הגדירה תנאי סף בהם יש לעמוד, ועיקרם האם הזוג מקיים משק בית משותף והאם בין בני הזוג קיימת מערכת זוגית אינטימית המושתת על ערכים של אהבה, מסירות, נאמנות שותפות והדדיות, המראה שהם באמת קשרו את גורלם זה בזה.

מזונות ידועה בציבור

הפסיקה שדנה בשאלת זכותם של ידועים בציבור במזונות עברה הרבה גלגולים במהלך הדרך. כפי שנאמר, ידועים בציבור הינם זוג שחי חיים משותפים בדיוק כמו בעל ואשה, השוני היחיד הוא בחוקים שיצרה מערכת המשפט על מנת להגן על זכויותיהם, שאינם זהים לזכויות שיצרה עבור זוגות אשר נישאו כדת וכדין. על פניו נראה כי ידועים בציבור אינם זכאים למזונות, מאחר ואין חובת מזונות בדין האישי בין בני זוג שאינם נשואים, ולכן עניין מזונות הוא אחת מהסוגיות הסבוכות בנושא זכויות ידועים בציבור.

בתחילה פסקו בתי המשפט מזונות לבן/בת הזוג אשר ידועים בציבור, וזאת על בסיס “הסכמים בין בני הזוג”. למעשה, זוג הידוע בציבור היה חייב שיהיה לו הסכם מפורש על מנת לקבל מזונות. פסיקה מאוחרת יותר בבית המשפט העליון חידדה סוגיה זו, ובפסק דין תקדימי נקבע העיקרון לפיו זכותם ההדדית של בני זוג הידועים בציבור לקבל מזונות אחד ממשנהו, למשך תקופה שאורכה והיקפה תלוי בנסיבות הספציפיות של המקרה, וזאת גם כאשר אין הסכם ביניהם, אלא רק על פי התנהגות הצדדים והנסיבות הספציפיות של המקרה.

כבוד הנשיא ברק טבע את המושג של “מזונות אזרחיים”, בקובעו כי בהעדר הסכם מזונות מפורש, הזכות למזונות אזרחיים תקבע על פי דיני החוזים הכללים. הנשיא ברק השווה בין התחייבותם של הצדדים הידועים בציבור לבין התחייבותו של זוג נשוי. לטענתו, במקרה של ידועים בציבור תום הלב נגזר מהסכמת הצדדים לקשר של ידועים בציבור. על פי דבריו, מטרת המזונות האזרחיים היא האפשרות של בני הזוג להשתקם לאחר הפרידה.

בתי המשפט בוחנים כל מקרה עד לפרטיו הקטנים, וזאת על מנת להבין את משמעות מערכת היחסים: קיומם של ילדים משותפים, פרק הזמן בו מתקיימת הזוגיות, מידת התלות ההדדית וכד’. על פי הנתונים, יקבע ויחליט בית המשפט האם לחייב את אחד מהצדדים במזונות, ומה יהיה גובה ומשך זמן החיוב, כל מקרה לגופו.

האם אתם זכאים למזונות?

בתי המשפט קבעו כי קביעת דמי המזונות מסתמכת על תנאי הכרחי, לפיו בן זוג אחד פיתח תלות מסוימת בבן הזוג השני, באופן בו קיימת הסתמכות אחד מהצדדים על כך שבן זוגו יפרנס אותו ויתמוך בו כלכלית. לעיתים, אחד מבני הזוג מקדיש את כל חייו לטובת ניהול משק הבית מתוך הסתמכותו כי בן זוגו יתמוך בו כלכלית. קביעה זו נקבעה מאחר ויש לאפשר תקופת זמן סבירה לצדדים להשתקם, ולא ניתן לגדוע בבת אחת את התלות הכלכלית. על פי השופט שטרק: “המטרה היא לייצר טבעת הצלה עד לרגע שמגיעים לחוף מבטחים”.

הזכות לירושה

חוק הירושה מכיר במעמדם של ידועים בציבור, בדיוק כמו בני זוג אשר נשואים כדת וכדין, ובלבד שבעת הפטירה אף אחד מבני הזוג לא היה נשוי לאדם אחר. בעת פטירתו של בן הזוג, ידועים זכאים לרשת זכויות לקצבאות ותשלומים על ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה ופיצויי פיטורים.

מזונות במקרה של פטירת אחד מבני הזוג

במקרה של פטירת אחד מבני הזוג במהלך תקופת חייהם המשותפת כידועים בציבור, זכאי הצד השני לקבלת מזונות מתוך עיזבון בן הזוג הנפטר. בנוסף, בן הזוג יהיה זכאי גם לפיצויי נזיקין אם בן זוגו נפטר בנסיבות המזכות בפיצויים.

רכוש משותף

לא אחת, קשר הזוגיות נמשך זמן רב ובמהלכו נצבר רכוש משותף.  על ידועים בציבור חלה הלכת השיתוף ולא חוק יחסי ממון (החל רק על זוגות נשואים). על מנת להיכנס לגדרי חזקת השיתוף תידרש הוכחה של כוונת שיתוף ברכוש לאורך החיים המשותפים. לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני זוג הידועים בציבור, יידרש הצד הטוען לשיתוף להציג ראיות לבית המשפט.

קבלת ייעוץ ועריכת הסכם

על מנת להסדיר באופן משפטי את הקשר בין בני זוג אשר בחרו שלא להינשא זה לזה באופן פורמאלי, כדאי ואף מומלץ להיעזר בהסכם לחיים משותפים, הסכם התקף באופן מיידי מרגע חתימת שני הצדדים עליו. כדאי לערוך את ההסכם באמצעות עורך דין מקצועי.